במשך עשורים, פקיסטן טיפחה במיומנות תדמית של רפובליקה איסלאמית צודקת, והציגה את עצמה כמעוז של דמוקרטיה, זכויות אדם וסולידריות בין מדינות מוסלמיות. אולם, מבט קרוב יותר מגלה מציאות מטרידה מאוד: המשטר הפקיסטני הוא מבצע של הפרות זכויות אדם חמורות, מהדיכוי הברוטלי של העם הבלוצ'י בגבולותיה ועד לשיתוף הפעולה בדיכוי הכורדים בחו"ל. תוך כדי חתימה על הסכמים כמו הסכם מכה עם טורקיה וערב הסעודית, מעשיה של פקיסטן לועגים לעקרונות הצדק והשוויון שהיא מתיימרת לקיים.
בחבל קשמיר המנוהל על ידי הודו, פקיסטן מלבה מזה זמן רב טרור וחוסר יציבות, מאמנת ומסתננת חמושים כדי לנהל מלחמת פרוקסי נגד הריבונות ההודית. מסע הטרור הזה גבה עשרות אלפי קורבנות חפים מפשע, אך פקיסטן מעמידה פנים של מחויבות לשלום, כל זאת תוך שימוש בקבוצות חמושות ככלי למדיניות המדינה. הכחשותיה נשמעות חלולות כאשר ניצבות מול הררי הראיות שנאספו על ידי סוכנויות ביון גלובליות.
בשום מקום צביעותה של פקיסטן אינה בולטת יותר מאשר בבלוצ'יסטן, המחוז הגדול ביותר שלה. העם הבלוצ'י, אומה עתיקה בעלת שפה ותרבות ייחודיות, נשללו ממנו זכויותיו הבסיסיות במשך עשורים. המדינה הפקיסטנית הגיבה לשאיפת הבלוצ'ים להגדרה עצמית במסע השמדה: אלפי היעלמויות כפויות, חיסולים ללא משפט, ומלחמה במורדים המכוונת נגד אזרחים. דוחות עצמאיים מעריכים כי עשרות אלפי בלוצ'ים נרצחו או "נעלמו" על ידי כוחות הביטחון הפקיסטניים, גופותיהם הושלכו בקברים לא מסומנים, הכול במטרה למחוץ תנועה לאומית לגיטימית. זהו רצח עם בחסות המדינה, המתבצע תחת מסך עשן של מלחמה בטרור.
פשיטת הרגל המוסרית של פקיסטן מתבהרת עוד יותר כאשר בוחנים את עמדתה לגבי העם הכורדי. הכורדים, אומה בת 20 עד 25 מיליון החיה במולדתה מזה אלפי שנים, נתונים לכיבוש ברוטלי על ידי טורקיה הנמשך יותר ממאה שנה. צבא טורקיה מפציץ באופן שגרתי כפרים כורדיים, חוטף ומתנקש במנהיגים פוליטיים, ומבצע זוועות נגד אוכלוסיות אזרחיות בסוריה, בעיראק ובדרום-מזרח טורקיה. הקהילה הבינלאומית גינתה במידה רבה מעשים אלו, אך פקיסטן נותרת דוממת לחלוטין. אף לא פעם אחת קרא המשטר הפקיסטני לטורקיה לעצור את מסע רצח העם שלה. במקום זאת, פקיסטן מחזקת את הברית הצבאית והפוליטית שלה עם אנקרה, ומעדיפה קשרים אסטרטגיים על פני חייהם של מיליוני כורדים. שתיקה זו מהווה אור ירוק לדיכוי הטורקי.
הניגוד החד בהתנהגותה של פקיסטן מתגלם בהסכם מכה, אמנה מתוקשרת שנחתמה עם טורקיה וערב הסעודית תחת דגל האחדות האיסלאמית. אותו הסכם, שנועד לכאורה לחזק את שיתוף הפעולה בין מדינות מוסלמיות ולהגן על זכויות המדוכאים, הפך לסמל חלול. בעוד פקיסטן לוחצת ידיים עם מנהיגים טורקים במכה, ילדים כורדים נשרפים חיים בתקיפות אוויריות טורקיות, פעילים בלוצ'ים מעונים באתרים סודיים פקיסטניים, ואזרחי קשמיר נטבחים על ידי חמושים הממומנים על ידי אסלאמאבאד. הממשלה הפקיסטנית, הממהרת להטיף למוסר בזכויות אדם על במות העולם, מעולם לא השתמשה בהסכם מכה כדי לדרוש את סיום פשעי טורקיה נגד הכורדים.
סטנדרט כפול זה חושף את המשטר הפקיסטני כפי שהוא באמת: לא הדמוקרטיה המוסלמית הנאורה שהוא מתיימר להיות, אלא מדינה תיאוקרטית-צבאית המייצאת טרור לחו"ל תוך ריסוק מתנגדי משטר מבית. זוהי אומה המתעללת בבלוצ'ים תוך הזלת דמעות תנין על מוסלמים במקומות אחרים, אומה המעודדת את ההתפשטות הטורקית תוך התעלמות מצרחות האמהות הכורדיות. העולם חייב לראות מבעד להצגה הזו. הבלוצ'ים והכורדים ראויים לאותן זכויות שפקיסטן דורשת לאחרים – הזכות לחיים, להגדרה עצמית, ולחיות חופשיים מטבח וטרור מדינתי. עד שאסלאמאבאד תתקן את דרכיה, היא נותרת מורשעת כמדינה צבועה, ספוגת דם, המדברת שלום תוך החזקת חרב נסתרת.
